<h1>סמ"ק מצוריך סימן ו'</h1>
<h2>דף עד.</h2>
לקדש השם (ויקרא כ"ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. המצוה הזאת אינה מן השלוש שיהרג ואל יעבור כגון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים, דבאותן ג' אפילו בצנעא דלא שייך ביה משום [קידוש] השם יהרג ואל יעבור אבל הכא מיירי בשאר מצות דקיימא לן יעבור ואל יהרג והני מילי בצנעא. ואל ימסור עצמו על מנת שיעשו לו נס שהמוסר עצמו על מנת שיעשו לו נס אין עושין לו נסא). א) וכן עשו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קידוש השם למות שנאמר עביד ולא עביד, ואותם הקדושים ששחטו עצמן וזרעם כשבאו לידי ניסיון מפני שלא רצו לסמוך על דעתן דאמרו רבותינו (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך עד יום מותך והיו יראים שיעבירום הגוים על דת ויהיה שם שמים מתחלל על ידיהם כולם יש להם חלק לעולם הבא וקדושים גמורים הם כדדרשינן (בראשית רבה פרשה ל"ד) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כמעשה שאול תלמוד לומר אך ושנינו פרק הניזקין (גיטין נ"ז) מצינו ד' מאות ילדים שנשבו באשקלון והטילו עצמן לים לפי שלא יהא שם שמים מתחלל על ידיהם ויצאה בת קול ואמרה כולם קדושים מזומנים לעולם הבא, ואין להקשות מרבי חנינא בן תרדיון בפרק קמא דעבודה זרה (י"ח, א') שלא רצה לפתוח פיו כדי שתצא נשמתו במהרה ואמר מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל אחבל אני בעצמי, שאני רבי חנינא שכבר הוצת האש בחבילי זמורות שהקיפו האויבים סביביו וידע בעצמו שלא יהא שם שמים מתחלל על ידו, ומכאן סמכו לשחוט הילדים בשעת הגזירה שאינם יודעים בין טוב לרעה לפי שאנו יראים פן ישתקעו בין הגוים בגיותן כשיגדלו מוטב שימותו זכאים ואל ימותו חייבים שכן מצינו גבי בן סורר ומורה שעל שם שסופו ללסטם הבריות ומחלל שבתות לפיכך הוא בסקילה, עכ"ל האבי העזרי.
